פסק-דין בתיק ת"א 9415-09

התובענה המקורית:

1. בתובענה בסדר דין מקוצר שהוגשה ביום 10.9.2009, ביקש התובע להורות לנתבעות לשלם לו סך של 626,408 ש"ח וזאת בגין קצבאות נכות ששילם ואשר הוא עתיד לשלם למר קרבץ סרגיי שנפגע בתאונת דרכים מיום 13.9.2002. בהתאם לנטען בתביעה, סך הקצבאות ששולמו וישולמו לנפגע, בתוספת הצמדה על תשלומי העבר, עומד על סך של 1,138,923 ש"ח, כאשר בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים, על הנתבעות לשפות התובע על בסיס 55% מהסכום האמור, הכול בהתאמה לסכום התביעה.

בתובענה צוין כי מאחר וטרם נקבעה נכותו הצמיתה של הנפגע, פנה התובע לנתבעות בבקשה ליתן ארכה להגשת התביעה ללא שתועלה טענת התיישנות, אך חרף פניותיו (שצורפו בנספחים ג' 3-1 לתביעה), לא התקבל מענה, דבר שחייב הגשת התביעה.  בהקשר זה צוין, כי הנכות הזמנית הייתה באותו מועד בתוקף עד ליום 31.3.2010, וכי בתביעה היוון הקצבאות לעתיד, נערך על בסיס הנחה שהנכות הצמיתה תהא תואמת את הנכות הזמנית המשולמת במועד הגשת התביעה.

התובע הוסיף וציין, כי במסגרת תביעה שהגיש הנפגע עצמו כנגד הנתבעות, קבע פרופ' יגאל גינת, בחוות דעת מיום 28.6.2004,  כי התובע סובל מ-"PTSD" הקשור כולו לתאונת הדרכים והכיר בנכות פסיכיאטרית צמיתה בשיעור 50%. בהקשר זה, טען התובע, כי ככל שהנתבעות ניכו או ביקשו לנכות מתביעת הנפגע את הגמלאות המשולמות לו על ידי המל"ל, הרי שיש בכך להקים כנגדן השתק שיפוטי, ויש לקבל התביעה במלואה גם מטעם זה.

בקשת הרשות להתגונן:

2. בבקשת הרשות להתגונן שהוגשה מטעם הנתבעות הן טענו, בין השאר, שיש לדחות את התביעה על הסף, מאחר ועילת התביעה התיישנה. לחלופין נטען, כי יש לדחותה בהתחשב בכך שהוגשה בשיהוי הרב, אשר גרם למבקשות לנזק ראייתי בלתי הפיך.  הודגש, כי הפניות לקבלת ארכה לא נענו, מאחר ולא הייתה - "אפשרות להתייחס בצורה עניינית לתובענה" (ראה סעיף 5 בפרק א' לבקשת רשות להתגונן). נטען כי יש להטיל על התובע את האחריות למחדלו, מקום בו השתהה במשך תקופה ממושכת עד לקביעת שיעור הנכות של הנפגע. בהקשר זה צוין, כי המומחה מטעם בית המשפט קבע את הנכות הצמיתה כבר בשנת 2004.

באשר לתביעת הנפגע עצמו, מודות הנתבעות באותה בקשה כי תביעתו סולקה בהסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק-דין. בהתאם לפסק-הדין, סכום של 610,832 ש"ח (הכולל חלק משכר הטרחה והמע"מ), עוכב, עד לקביעת הנכות הצמיתה של הנפגע במל"ל. מעבר לאותו סכום, שולם לנפגע סך של 276,448 ש"ח. לטענת הנתבעות, ניתן ללמוד מאותם סכומים - "על היקף הנזק המזערי אשר נגרם לנפגע, אם בכלל, בגין התאונה" (ראה סעיף 11 בעמ' 3 לבקשת רשות להתגונן).

הנתבעות טענו, שיש לדחות על הסף טענות של התובע אשר מתבססות על הנחות והערכות באשר לנכות הרפואית הצמיתה, שטרם נקבעה, ותיקבע רק בעתיד. בנוסף, הן טענו כי אין מקום להסתמך גם על חוות דעתו של פרופ' גינת, מאחר ולטענתן בין המומחה הנ"ל לבין הנפגע הייתה היכרות מוקדמת.

מחיקת כותרת התובענה:

3. בהחלטת כב' הרשם פלקס, מיום 28.2.2010, נמחקה כותרת התובענה והיא הועברה למסלול של תביעה רגילה וזאת בהתחשב בכך שבאותה העת טרם נקבעה נכות צמיתה, וממילא, לא דובר בסכום קצוב.

ההודעה על קביעת הנכות הצמיתה:

4. ביום 15.4.2010, הודיע התובע כי נקבעה כבר נכותו הצמיתה של הנפגע. מאחר וזו הועמדה על 50%, בהתאמה לתחשיב שבתביעה ובהתאמה לקביעת פרופ' גינת, נטען שלא נותר עוד כל נימוק המצדיק מתן רשות להתגונן, ויש ליתן פסק-דין על מלוא התביעה.  להודעה צורפו מסמכי מל"ל, מהם עולה כי אכן הוכרה נכות של 50%, בגין הפגיעה הפסיכיאטרית, וזאת מיום 1.4.2010.  כב' הרשם לא נעתר לבקשה, משציין שעקב מחיקת הכותרת לא נדונה כלל הבקשה למתן רשות להתגונן. עם זאת ציין, כי ייתכן שהנסיבה החדשה שמציין התובע, אכן מובילה למסקנה שכיום אין לנתבעות הגנה מפני התביעה.

הטענות בהגנה:

5. על אף השינוי העובדתי האמור, נמשך בירור התביעה והנתבעות הגישו הגנתן, ביום 24.8.2010.  גם בכתב ההגנה, הוסיפו הנתבעות ועמדו על טענת ההתיישנות, כאשר הוסיפו וציינו כי ההודעה על קביעת הנכות הצמיתה נמסרה רק ביום 15.4.2010, כלומר, כחמישה חודשים לאחר תום תקופת ההתיישנות. נטען כי לא ניתן להגיש תביעה על בסיס שיעור נכות צמיתה שנולדה לאחר שתקופת ההתיישנות חלפה. כך, במועד הגשת התביעה המקורית, לא הייתה קיימת אפוא לתובע, עילת תביעה נגד הנתבעות בכל הקשור לסכומים העתידיים. הנתבעות הוסיפו  והעלו את טענת השיהוי ואת הטענה שאין להטיל על הנתבעות את תוצאות מחדלי התובע. נטען עוד, כי אין מקום לחייב הנתבעות בריבית ההסכמית.

ההסכמה הדיונית ביום 25.1.11:

6. בקדם משפט שהתקיים ביום 25.1.11 ונועד לבירור גדר המחלוקת עלה כי המחלוקת היחידה העומדת על הפרק היא טענת הנתבעות באשר להתיישנות התביעה לנוכח העובדה שהנכות הצמיתה נקבעה במועד המאוחר להגשתה. הצדדים הסכימו לסכם בעניין  טענה זו בכתב.

תמצית הטענות בסיכומי הצדדים:

טענות הנתבעות:

7. בסיכומיהן טענו הנתבעות כי המועדים הרלוונטיים לטענותיהן, הינם כדלקמן: